סולטאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובע מר רדואן סולטאן, יליד 18.4.58, נפגע בתאונת דרכים ביום 15.6.04 (להלן: "התאונה").

הנתבעת מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי.

הצדדים חלוקים בסוגית הנזק שנגרם לתובע.

הנכות הרפואית והפגיעה התפקודית

בית המשפט מינה מומחים בתחומים האורטופדי והפסיכיאטרי לבדיקת מצבו של התובע בעקבות התאונה.

ד"ר אשכנזי, המומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 9.9.09 בפרק דיון ומסקנות, כי בבדיקתו הגופנית של התובע אין חסר עצבי וכי בבדיקות הדימות שבוצעו אין עדות לשבר או פריקה, אין תמט חוליה ואין עדות לאי יציבות. עוד קבע המומחה, כי בלט הדיסק הקל בגובה L3 – L4 שהודגם בבדיקת ה- CT אינו קשור לתאונה וכי אם נשווה את ממצאי בדיקות ה- CT משנת 2000 ומשנת 2008 הממצאים דומים ובלט הדיסק משקף רק את הזמן שחלף בין שתי הבדיקות. המומחה סקר את תיקו הרפואי של התובע, התייחס לאירועים בעברו קודם לתאונה וקבע שאף שבבדיקתו הגופנית של התובע קיימת הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני, הגבלה זו נובעת מהפגיעות הקודמות בעמוד שדרה ומגילו של הנבדק (התובע). לאור האמור לעיל, קבע המומחה את נכותו הזמנית של התובע בשעור של 25% למשך חודשיים (תקופת אי כושר לעבודה), 10% למשך חודשיים נוספים ו - 5% למשך חצי שנה נוספת. עוד קבע המומחה, שהתאונה לא הוסיפה לנכות הצמיתה של התובע, כלומר התאונה לא גרמה לתובע נכות צמיתה.

התובע אומנם הגיש בקשה לזמן את מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי למתן עדות וזאת בסמוך לפני מועד ההוכחות (אף שמועד זה נקבע זמן רב לפני כן) אולם לא הפקיד את הסכום שנדרש לצורך זימון המומחה בקופת בית המשפט ולמעשה ויתר על זימונו של המומחה למתן עדות. התובע טען בתחילת דיון ההוכחות וגם בסיכומיו כי לא הייתה לו אפשרות כלכלית לזמן את המומחה למתן עדות. נוכח עדותו של התובע בבית המשפט, כי לאשתו עסק למכירת רהיטים שמעסיק עובדים וכי בנוסף נפתחו נגריה ומרפדייה חדשות (פרו' עמ' 11) איני מקבל את טענתו בדבר חיסרון כיס שנטענה כלאחר יד וללא כל מסמכים תומכים כמו מסמכי בנק וכיו"ב.

בנסיבות אלה, איני מקבל את טענתו של התובע בסיכומיו נגד חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי ואת בקשתו לקבוע לתובע נכות תפקודית בתחום האורטופדי בשיעור של 15%. התובע בסיכומיו הסתמך על שאלות ההבהרה ששלח אל המומחה והתשובות להן כמו גם על הממצאים של הרופאים שבדקו את התובע לאורך השנים ותלונותיו של האחרון, אולם אין בכך לסתור את חוות הדעת של מומחה בית המשפט שלא זומן למתן עדות.

ד"ר אשכנזי עיין בתיקו הרפואי של התובע וקבע את קביעותיו בחוות הדעת בהסתמך על בדיקת התובע על ידו ויודגש כי המומחה קבע שהתאונה לא הוסיפה לנכות הצמיתה של התובע וכי ההגבלה הקלה בחלק מתנועות עמוד השדרה המותני נובעת מפגיעות קודמות בעמוד השדרה ומגילו של התובע.

נוכח האמור לעיל, איני מקבל את טענותיו של התובע נגד קביעתו של מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי ולפיכך קביעתו של האחרון שרירה ולתובע לא נגרמה נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי מהתאונה ולכן גם לא נגרמה פגיעה תפקודית כלשהי בתחום זה.

ד"ר אור מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי קבע בסיפא לחוות דעתו כי לאור תיאורו של הנבדק, הממצאים האובייקטיבים בבדיקתו והמצוין בתיעוד הרפואי, נראה כי לאחר התאונה החל התובע לסבול מתסמינים של הפרעת דחק בתר חבלתית (PTSD). לפי דעתו של המומחה, קשר הגרימה בין התאונה להפרעה הנ"ל הוא ברור וההפרעה נוכחת גם כיום אך אינה בעוצמה גדולה ולכן קבע לתובע מגבלה תפקודית שבין קלה לבינונית ונכות נפשית צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 34 א' – ב' לתקנות המל"ל.

התובע בסיכומיו לא חלק על הנכות הרפואית שקבע מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, אולם סבר כי הנכות התפקודית בתחום זה היא בשיעור גבוה הרבה יותר.

מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה כי חוות הדעת בתחום הפסיכיאטרי נסמכה על אבחנה לא נכונה בהסתמך על דברים שמסר התובע למומחה ושנוכח עדותו בבית המשפט התבררו כלא נכונים ושאין לתת בהם אמון. לפיכך, טענה הנתבעת כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי ובכלל.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת הפסיכיאטרית ואת תצהירו ועדותו של התובע, אכן קיימות סתירות בין טענותיו של התובע במסמכים השונים אשר יש בהן לפגוע במשקל טענותיו במיוחד בהעדר מסמכים ו/או עדים נוספים לתמוך בטענותיו.

מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ד"ר אור ציין בחוות דעתו, כי קיימת מגמתיות מסוימת בדיווחיו של התובע (עמ' 7 לחוות הדעת). כך למשל, במסגרת הבדיקה דיווח התובע כי איבד את הכרתו בתאונה, אך לאחר קונפרונטציה מסר גרסה מעט אחרת. עוד ציין, כי התובע דיווח בבדיקה שחזר לעבוד חצי שנה לאחר התאונה, אך לאחר קונפרונטציה מסר שחזר לעבוד כמה ימים לאחר התאונה כפי שמסר בשיחה קודמת ובהמשך מסר, כדי לארגן את הדברים, כי "אחרי כמה ימים חזרתי אבל לא עבדתי..." (ציטוט במקור - עמ' 6 לחוות הדעת). בהקשר זה יצוין שהמומחה נפגש עם התובע פעמיים בימים 10.5.09 ו- 27.5.09 (עמ' 1 לחוות הדעת). במקום אחר בחוות דעת ציין המומחה כי התובע שב לעבודה מספר ימים לאחר התאונה והפנה לדבריו של התובע, כי התקשה לתפקד על רקע קשייו הגופניים והקושי הנפשי. התובע הוסיף ואמר למומחה, כי היקף עסקיו צומצם ולפני שלוש שנים סגר את הנגרייה ועוסק בריפוד רהיטים. התובע ציין, כי היה בעל עסק לרהיטים והיה לו מפעל ושלוש חנויות ומאז נשארה חנות קטנה בלבד. התובע טען שאשתו מנהלת הזמנות והוא מפקח על העבודה, נמצא שעה וחצי בחנות וחצי שעה במרפדייה וחוזר הביתה (עמ' 4 לחוות הדעת).

לאור ניסוח הדברים בחוות הדעת, כאמור לעיל, איני מקבל את טענת התובע כי האמירה בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהתובע חזר לעבודתו לאחר מספר ימים היא בגדר טעות קולמוס ותו לא. ברור מניסוח הדברים בחוות הדעת כי מדובר בנושא שקיבל תשומת לב הן מצד התובע והן מצד המומחה וכי בדבריו של התובע למומחה היו סתירות וגם אינם עולים בקנה אחד עם עדותו בבית המשפט.

התובע העיד בבית המשפט כי עבד בנגריה בצומת כוכב יאיר. התובע הסביר כי חברת רהיטי סולטאן בע"מ הייתה שלו ולאחר שפשט רגל קנו את העסק והוא עבד אצל הקונים בתור שכיר. התובע העיד כי חברת רהיטי סולטאן בע"מ הייתה סגורה בשנת 2003 ובהמשך העיד שהחברה נסגרה בסוף 2002, אם כי אינו זוכר מאחר וזה היה לפני הרבה שנים. התובע אישר כי משנת 2002 חברת רהיטי סולטאן בע"מ אינה קיימת ולא ידע לתת הסבר כיצד לפי טופס 106 לשנת המס 2004 שהוגש על ידו עולה, כי עבד בחברה הנ"ל בחודש ינואר 2004 וקבל שכר בסך של 4,179 ₪ (פרו' עמ' 8 – 10). התובע הוסיף והעיד כי לאחר שחברת רהיטי סולטאן בע"מ נסגרה הוא עבד בעסק "רהיטי הסולטאן הגדול" בבעלות תושב ירושלים. התובע צירף לתצהירו שלושה תלושי שכר של המעסיק "רהיטי הסולטאן הגדול" מחודשים מרץ 2004, אפריל 2004 ומאי 2004, מהם עולה ששכרו החודשי עמד על סך של 3,141 ₪. בתלושי השכר צוין כי מועד תחילת עבודתו ב"רהיטי הסולטאן הגדול", ביום 1.2.04.